אהבה ודעה קדומה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

אחרי לימודים במגמת תיאטרון בתלמה ילין ושירות צבאי בגל"צ, הגעתי לערב טוב עם גיא פינס, ובגיל 23 קיבלתי את הזדמנות חיי – להנחות את האח הגדול. שבועיים לפני הגמר, פגשתי בחור בבר בתל אביב, ובאותו רגע ידעתי שהוא יהיה בעלי. ואני הרי לא טועה 🙂 בחיים לא אשכח את משפט הפתיחה שלו: "נחשי כמה אחים יש לי" – אבל כמה שלא זרקתי מספרים, לא יכולתי לנחש שהוא אחד מ-14 ילדים! ככה זה במשפחות חרדיות… 

אז איך זה עובד כשמנחה בטלוויזיה, מהבית הכי חילוני שיש, בת של צל"שניק, סגן אלוף במיל', מתחתנת עם בן למשפחה חרדית-ליטאית, בחור ישיבה לשעבר, שלא עשה צבא?

מרוב שזה מעניין עשיתי על זה סרט דוקומנטרי – "החתונה החרדית שלי". בהרצאה אני משלבת קטעים מהסרט, מספרת מה עומד מאחוריהם וגם חושפת תמונות שמעולם לא פורסמו. אני משתפת ברכבת ההרים הזאת שהיו בה ועדיין יש בה, המון רגשות. קודם כל פחד – כשראיתי את אבא של חילי לראשונה, בכיתי בהיסטריה כי בחיים שלי לא דיברתי עם בן אדם שנראה ככה – עם כובע וזקן וחליפה. בתהליך הזה היה גם כעס ותסכול – כשההורים שלו לא אהבו את זה שהנחיתי את מצעד הגאווה – מה שהיה בשבילי שיא בקריירה נראה להם כמו טעות ענקית. היו גם מלא פדיחות – כמו בשבת הראשונה אצל המשפחה של חילי שחזרתי מבוהלת לשולחן האוכל כי חשבתי שחיללתי שבת כשפתחתי את הברז במטבח… 

אבל יותר מהכל היה רצון להתגבר על הקשיים והרבה הכלה והבנה: מהצד שלי, למדתי מה זה אומר להתלבש צנוע, למדתי להפריד בשר וחלב, למדתי איך לשמור שבת וגם אימצתי חלק מהדברים, והיום אני כבר הראשונה שקופצת כששואלים מה פרשת השבוע. גם מהצד שלהם נדרשה גמישות – לאפשר לנו לישון שם יחד לפני החתונה – הילדים חשבו בכלל שאני אמא של חילי מרוב שהסידור הזה היה מוזר עבורם… הם מקבלים אותי כמו שאני, אישה נשואה בלי פאה, עם העבודה שלי ועם הלבוש שלי. 

לקראת החתונה היינו צריכים לקבל החלטות ולגרום לכולם להיות מרוצים ולהרגיש בנוח (דוד של חילי הוא אדמו"ר). סוגיות כמו שמלה צנועה, כשרות, וגם שירת נשים והפרדה – שזה משהו שמדברים עליו הרבה לאחרונה. החתונה שלי נראתה אחרת לגמרי ממה שדמיינתי כל החיים אבל בסוף היא הייתה החתונה הכי מיוחדת והכי שמחה ולא הייתי משנה בה שום דבר.

לא סתם מכל מה שעשיתי בתקשורת, מה שקיבלתי עליו הכי הרבה תגובות זה הסרט הדוקומנטרי כי החברה שלנו מאד מפולגת, במיוחד בתקופה הנוכחית, ובד"כ המפגשים היחידים בין המגזרים הם מפגשים אלימים וקשים ועם המון ביקורת ושיפוטיות. ההיכרות עם חילי זה הדבר הכי טוב שקרה לי כי היא מתחה לי את שריר הסובלנות – למדתי מה זאת קבלת האחר, זכיתי ללמוד לאהוב את הדת ולהבין שהדתיים שאני נחשפת אליהם בתקשורת הם לא הרוב. גיליתי שהמשפחות שלנו הרבה יותר דומות משונות וגם מי שצפה בסרט הבין את זה – שאנחנו לא כל כך שונים אלה מאלה.

לפרטים נוספים על ההרצאה:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שתפו את הכתבה
שיתוף ב facebook
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

גם זה יכול לעניין אתכם:

It seems we can't find what you're looking for.